<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן תצ"ד</h1>
<h2>דף ל.</h2>
מעשה בא לפני ר' מחבית אחת (של אחד) שלאחר שהיתה מזופפת ושמו בה קמח כדי לתקן היין ושאלתי לר' אם יש בה איסור חמץ בפסח או לא. וענה לי בתוך הפסח אסור אבל אחר הפסח מותר. והשבתי לו והלא חמץ שעבר עליו הפסח הוא. והביא ראיה לדבריו מהא (דאיירינן) [דאמרינן] במסכת פסחים בפרק כל שעה אמר רב חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו אסור. שלא בזמנו. לאחר הפסח במינו אסור שלא במינו מותר כו' עד שלא בזמנו שלא במינו אטו מינו לא גזר. ושמואל מתיר טפי. דאמר בזמנו במינו אסור שלא במינו מותר שלא בזמנו בין במינו בין שלא במינו מותר כר' שמעון דאמר לעיל חמץ לפני זמנו ולאחר זמנו אינו עובר בו ולא (בלא) כלום ור' יוחנן אמר וכו' עד אמר רבא הלכתא חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו אסור במשהו כרב שלא בזמנו בין במינו בין שלא במינו מותר כר' שמעון. וקא פריך ומי אמר רבא הכי כו' עד הני מילי בעיניה אבל על ידי תערובת מותר. והך חמץ על ידי תערובת הוא נתערב ביין. ולהכי מותר לאחר הפסח. וגם ישנן אנשים ששוברים את קדרותם וקערותם ואין רוצין להשתמש בהן לאחר הפסח. ועושין כרב דאמ' קדרות בפסח ישברו. ומביאין ראיה לדבריהן דאמרי' הלכה כרב באיסורי. ואין ר' מודה בדבר. דסבר ר' הכא לא אמרינן הלכה כרב משום דחזינן בהדיא דקתני אמר רבא הלכת' כר' שמעון דאמר חמץ שלא בזמנו בין במינו בין שלא במינו מותר. והכי אמר לי מורי דאמרי' הלכה כרב באיסורי היינו בדוכתא דלא חזינן הלכה כמאן. אבל הכא (לא) חזינן בהדיא דהלכתא כר' שמעון דמתיר על ידי תערובת.
